<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ומר יאודאי כת' דאי הוי משומד כשהבעל קיים לא בעי חליצה מיניה כיון דלאו אחיו הוא.
<h2>דף מא.</h2>
אלמנה או גרושה אסור לקדש אותה עד תשעים יום חוץ מהיום שנתגרשה וכן הדין ביבמה.
<h2>דף מב.</h2>
מעוברת שמת בעלה או שנתגרשה אין מקדשין אותה עד כ"ד חודשים ואפי' נתנה התינוק למניקת ואם עברה ונשאת תצא בגט ואם מת הוולד תוך הזמן מותרת ואם הלך לו המקדש הרי גילה דעתו שאין בדעתו להכניס תוך הזמן וכשיחזור אחר הזמן תהיה לו מותרת.
<h2>דף סא:</h2>
צריך לאדם שיקח אשה להיות לו מיוחדת כדכתי' ודבק באשתו וכל שיש לו זכר ונקבה פטור ואם מתו ונשאר מהם אפי' זכר מן הנקבה ונקבה מן הזכר ה"ז קיים המצוה.
<h2>דף סב:</h2>
וחייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה אפי' שלא בשעת עונתה ואפי' היא מעוברת וחייב אדם לבקר את אשתו בצאתו לדרך.
<h2>דף סד.</h2>
השוהה עם האשה עשר שנים ולא ילדה חייב לגרשה לא מצא הגונה ליקח הרשות בידו לשהות עד שימצא הגונה.
<h2>דף סה:</h2>
אשה אינה מצווה על פו"ר.
<h2>דף עב.</h2>
וטומטום ואנדרוגינוס שנתקדשו או שקידשו הרי אלו קידושי ספק.
<h2>דף עט:</h2>
סריס שקידש ואילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורים.
<h2>דף פב:</h2>
מקוה שלם ונתן סאה ונטל סאה כשר והוא שלא נטל רובו.
<h2>דף פג.</h2>
וטומטום ואנדרוגינוס שנתקדשו או שקידשו הרי אלו קידושי ספק.
<h2>דף צב:</h2>
הקידושין אינן תופסין בחייבי עריות ואפי' בחייבי לאוין והמקדש א' מן השניות ה"ז מקודשת. יבמה שנתקדשה לזר מקודשת מספק ואסור שיכנוס א' מאלו ואם כנס מוציא בגט.
<h2>דף קו:</h2>
כיצד הוא מצות חליצה יבררו ג' דיינין ויוסיפו עוד שנים להשלים לה' לפרסם הדבר ולא יהיו קרובים זל"ז ולא ליבם ולא ליבמה ויאמרו נלך למקום פ' כדי לחלוץ וילכו שם וישבו וזה יעשו ביום והיבם והיבמה יעמדו לכתחי' בפני ב"ד וישאלו אם יש ג"ח ממיתת הבעל ואחר יעידו בפניהם אם זה היבם אחיו של מת מאביו ושהיה אותו מת בעל זאת האשה ובעדות זה נאמן קרוב ואפי' אשה וישאלו אם יש לאיש י"ג שנה ויום א' ועל ידי חזקה מהשכנות מחזקינן ליה לודאי ואחר יחקרו אם יש לאשה שערות שבערוה ולאיש בערוה או בזקן ובדיקת היבמה יכולה להיות עפ"י נשים כיון שהגיע' לכלל שנותיה, ואם יש רבוי שערות אפי' לא הוחזקה עפ"י שכנות ובלא עדות ואם בדקו שהדדין שוכבין או מוטין אז היא גדולה ודאי, לא היו סימנין לאיש עד עשרים שנה ונולדו בו סימני סריס אינו חולץ ואינו מיבם ואם לא נולדו בו סימני סריס ממתינין עד רוב שנותיו וכן האשה אם לא הביאה ב' שערות והיא בת כ' ונולדו בה סימני אילונית דינה כזכר בן עשרים, ואחר שיתברר שהם גדולים ישאלו הב"ד אם אכלה האשה כי שמא תרוק מחמת אכילה ובעינן וירקה מעצמה ולכך צריכה לחלוץ קודם אכילה וצריכה שלא תרוק דם לבד אבל דם ורוק מעורב יחד אין לחוש ואחר יאמרו ב"ד אל היבם אם חפץ לחלוץ ונותנין לו עצה הגונה ואם ירצה לו לחלוץ מביאין לו מנעל של עור קשה כעין סנדל של בהמה טהורה ויהיה תפור בעור והתפירה מבחוץ וצריך להיות מבהמה טהורה ויהיו בו רצועות מחוברות עם קשרים שקורין נויי"ש בלעז והרצועות תהיינה לבנות כי כן היו בימי רבותינו והמנעל לכתחי' יהיה שלם וצריך ליתנו ברגל ימין וברגלו יחף שלא יהא מנעל דמנעל דכתי' מעל רגלו ומזה הטעם יזהר שלא יהיה ארוך למעלה מן הארכובה ולא יהא לשון עור במנעל כמו שרגילין לעשות מתחת לאזנים כי היכי דלא ליהוי מנעל דמנעל ומזה הטעם צריך לקשור הרצועה על בשר השוק ולא יקשור על אזני המנעל ועושה הקשר על השוק מבחוץ ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ולא תפסוק בלא אבה כדי שלא ישמע אבה יבמי וכן היבם לא יפסוק בין לא חפצתי לקחתה ויעמוד אצל הכותל או אצל העמוד כדי שידחוק בארץ את רגליו ואחר תתיר האשה קשר הרצועות וקשרים (מהוללות) [מהלולאות] הכל בידה הימנית ולא תהא מסייעת בשמאל, אין לה יד חולצת בשיניה ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ והכל מעומד או מוטה אבל לא יושבת ואחר רוקקת רוק גדול הנראה לה' דיינין משיצא הרוק מפיה עד שיגיע לפני היבם ואם היא ארוכה והיבם גוץ וקלטתו הרוח קודם שיגיע לארץ אצל היבם כנגד פניו צריכה לרוק פעם אחרת ואחר קוראה בלה"ק ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל והעומדים שם אומ' חלוץ הנעל חלוץ הנעל ג"פ וזה הכלל בחליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה אע"פ שצריך שיכוונו שניהם להתיר מותר להטעותו ולומר לו ע"מ שתתן לך מנה ואח"ך לא תתן והיבמה צריכה ללכת אל היבם להתירה ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו עד שיחלוץ כ"כ מגדולי הצרפתים וגם בה"ג סובר דכל שהיבמה אינה רוצה להתיבם וב"ד רואין שיכניס קטטה לתוך ביתו אם לא קיבל מהם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, היה הוא מאותן שכופין להוציא או היתה היבמה מאיסורי מצוה או מאיסורי קדושה חולצת ולא מתיבמת ואם מאיסורי ערוה היא אין לה אפי' חליצה, טופס גט חלוצה, ביום פ' בכך וכך ימים לירח פ' שנת כך וכך לב"ע למנינא דרגילנא כאן במתא פלוני אנחנא דייני דמקצתנא חתימנא לתתא במותב תלתא כחדא הוינא בבי דינא וסלקת קדמנא פלונית בת פלוני ארמלתא דפלוני וקריבת קדמנא גברא דשמיה פב"פ וכן אמרת פלונית דא פלוני בן פלוני אחוה דפלוני דנא מאבוה הוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שביק ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק והדין פלוני אחוה חזי ליבומי יתי כען רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי ייבם ואי לא לטלע לי קדמיכון רגליה דימינא ואשריה סינא מעל רגליה ואירוק באנפוהי ואשתמודענהו לפלוני דנן דאחוהי דפלוני מאבוה הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתה יבם ואי לא איטלע ליה קדמנא רגלך ימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ועני ואמר לית אנא צבי ליבומי יתה מיד אוקרינוה לפלוניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פלוני אקרינוהו לא חפצתי לקחתה ואטלע לה רגלה דימינא ושרת סיניה מעל רגליה ורקתה באנפוהי רוקא דאתחזי לנא מפומה על ארעא ותו אקרינא לפלונית דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותו אקרנוה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבין קמן ענינא בתרה חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאתעבד עובדא דנא קדמנא שרינוה לפלוניתא דא למיהך להתנסבא לכל גבר דתצבי ואינש לא ימחא בידה מיומא דנן ולעלם ובעת מיננא פלוניתא דא גט דחליצתא דא וכתיבנא וחתימנא ויהבנא לה למיהוי לה לזכות כדת משה וישראל וחותמין ג' עליו ואם לא יחתמו אלא שני עדים עדות הוא זה וכשר.
וגט כשר בכל לשון ואין הגט צריך סרגול אך בגט חליצה הוא שהצריכו סרגול מפני שכותבין מאן יבמי.
<h2>דף קיב:</h2>
שוטה אינו מגרש ואשת שוטה אינה מתגרשת.
חרש שקדש קדושיו קדושין מדרבנן אך לא שוטה.
קטן שקידש אין קידושיו קידושין אלא [בעל כשהגדיל] ואין בזה משום זנות.
